המחלה כהתנסות רוחית

ד"ר מירון ברק

​

...'היא (הרפואה האנתרופוסופית) מסוגלת לפתוח בפני מדע הרפואה אופקים הכרתיים ודרכי מחקר חדשות כפי שהראיתי. אך היא מסוגלת גם לעורר את ליבו של הרופא למסירות והקרבה, הנובעות מראיה זו של הקירבה הפנימית בין המחלה והתפתחותו הרוחנית של האדם. ביכולתה של האנתרופוסופיה להעמיק לא רק את חשיבתנו בלבד, אלא אף את כל מערכי ליבנו, את ישותנו השלמה (1).'...

מקומה של  הרפואה  האנתרופוסופית בביוגרפיה  האישית  של רודולף שטיינר  קשור בעיקר לארבע  שנות חייו האחרונות ולשיתוף  הפעולה הפורה  שהיה לו עם איטה ווגמן (1876-1943) בשנים אלו, שיתוף פעולה אותו ניתן לראות כשיא מסוים של שיתופי פעולה של השניים.

לכל  אורך עבודתם  המשותפת עם מטופליהם ועם הצוותים הרפואיים שעבדו איתם הדגישו השניים את  האתגר והצורך לראות 'מעבר' לסימפטומים ולאבחנות הקונבנציונליות של  המחלות השונות את ההתרחשות הרוחית בה  מתנסה  המטופל בהתמודדות שלו עם המחלה. לכן, אחת התובנות המרכזיות שעולות מתוך הרפואה  האנתרופוסופית אותה פיתחו השניים, הינה  כי  כל מחלה ולו הפשוטה  שבמחלות החם כרוכה בהתרחשות רוחית בה מתנסה האדם החולה.

את אחת מנקודות המבט לגבי תובנה זו מבטא שטיינר בהרצאה מה- 8/1/1924 בסדרת ההרצאות המכונה 'הקורס לרופאים צעירים' בה הוא מזכיר את האבעבועות השחורות אשר היתה עדין קיימת בזמנו.  עמ'נ להבין כראוי את הדוגמא המובאת בהרצאה הנ'ל חשוב להקדים ולומר כי במקומות אחרים מתאר שטיינר שני מימדים של פעילות האני הרוחי של האדם ,כאשר הוא מצוי בזרימה מתמדת בין השניים : מימד אחד הינו המרחב הנפשי ,בו מבטא עצמו האני בפעילויות נפשית (כגון אחריות, כמיהה לחופש, גיבוש הזהות ,אמפתיה ,חמלה, שאלות מוסריות ועוד.).

המימד השני הינו המימד הגופני ,בו נוכח האני ככח המארגן והמאזן את הפעילויות הפיסיולוגיות והביוכימיות בגוף הפיזי. באמצעות פעילותו בשני הממדים הנ'ל הוא מנסה לבטא עצמו דרך גופו הפיזי ובו זמנית לדאוג לבריאותו של גוף פיזי זה.

בהרצאה  הנ'ל מציג שטיינר באמצעות הדוגמא  של מחלת האבעבועות השחורות (2) (מגיפה שעדיין היתה  בזמנו ונכחדה מאז 1977 לחלוטין) את תוצאות המחקר הרוחי שלו הגורס כי: כל מחלה הינה התרחשות רוחית בריאה כל עוד היא מתרחשת ברובד הנפשי ,אך כשהיא אינה מוצאת את מקומה ברובד הנפשי – רוחי היא נאלצת להיות מועתקת אל הגוף ואז היא מופיעה כמחלה.

באותה דוגמא קושר שטיינר בין מגפת האבעבועות השחורות למערכת היחסים ההרמונית והבריאה של האיכויות הגברית והנשית .מקורו של אידיאל זה, הינו בעולם הרוח והוא אמור להשתקף בחייהם הארציים של בני האדם . בדוגמא זו משתמש שטיינר בתמונת ההתארגנות ההרמונית של כוכבי השבת בקוסמוס ומראה כיצד אידיאל זה משתקף בשנים עשר האיכויות השונות של כוכבים אלו.

מבט על מגפת האבעבועות השחורות מצביע על כך כי היא צברה  תאוצה בעולם המערבי בתקופה שבה הייתה אצל רבים מבני האדם התפתחות מואצת של  האגואיזם ובכלל זה שוביניזם גברי שהאפיל על קשר הרמוני בין גברים ונשים (אשר כמובן לא חסר גם בימינו). ההתבוננות על המאפיינים והסימפטומים של המחלה (אשר מחלת אבעבועות הרוח שעדיין קיימת במקומותינו מזכירה אותה בזעיר אנפין) מגלים את המוטיב העיקרי החבוי בה אשר הועתק מהרובד הנפשי אל הגופני. האבעבועות השחורות הינה מחלה מגפתית חוצת גבולות של גזע, עם ,דת ומין ולכן מבטאת איכות 'סוציאלית' כלל אנושית ופחות אינדיבידואלית בה החולים 'מתחברים' זה לזה באמצעות הוירוס המדבק וחווים חווית סבל וכאב דומה ומשותפת. המחלה  מלווה  בעליה של חם פיזי שעשויה להעיד על הפיצוי המתבקש בחם  נפשי ,השלפוחיות על  העור אשר פורצות את הגבול שהעור יוצר ותוחם את האדם מהעולם החיצון מבטאות את הפיצוי לאגואיזים בו  מתבצר האדם ועוזרים לו 'לצאת מעורו'. כך ניתן להסיק  על האיכויות הנפשיות – רוחניות שהחולה עשוי לפתח ברובד הנפשי – רוחי כתוצאה מהמחלה: קשר של התעניינות , אמפתיה ,חמלה וחם של נפש אל האדם האחר.

דוגמאות של מחלות בנות זמננו:

1.מבט על האלרגיה – 'ניסיון נואש ליצירת גבול':

מערכת  החיסון במצבה  הבריא הינה מערכת המורכבת מקבוצות תאים שונות שתפקידם למנוע  ממזהמים חיצוניים (וירוסים, חיידקים ופטריות) לחדור אל פנים הגוף ולכן ניתן ליחס לה את הדימוי של מגן ביולוגי היוצר  גבול בין פנים הגוף לעולם החיצון. האלרגיה הינה תופעה של רגישות יתר של מערכת החיסון וברוב  המקרים מופיעה עפ'נ העור ו/או עפ'נ הריריות),כלומר, עפ'נ הגבול החוצץ בין פנים הגוף לעולם  החיצון (עשויה להתבטא כאסתמה, כדלקת עיניים, כנזלת אלרגית, כמחלת הצליאק בריריות דרכי העיכול וכד'). גירוי חיצוני כלשהוא (אלרגן, זיהום אויר וכד') יגרום לתגובה דלקתית המלווה בסימפטומים של גודש, גרד והפרשות עפ'נ אותו הגבול. לכן באמצעות ההתבוננות על הסימפטומים של האלרגיה ניתן לזהותה כניסיון כושל ליצירת גבול (3).ואכן במיפגשים שהיו לי עם רבים מהמטופלים הסובלים מאלרגיה יכולתי להתרשם כי הם מגיבים אמוציונלית באופן חריג וקיצוני לגירויים ריגשיים ורישמי חוש המופנים אליהם מבחוץ. זו כניראה גם הסיבה לעליה בתחלואה האלרגית אצל ילדים בעשורים האחרונים, אשר ניגרמת במידה רבה על רקע רשמי החוש החזקים והאינטנסיביים המופנים אליה מצד המדיה האלקטרונית ובו זמנית מאורח החיים המהיר ההישגי והמלחיץ אותו הם חווים סביבם.

 לכן, לאור המוטיב שתואר לעיל, ניתן לראות במקרה של תופעת האלרגיה, כי תהליך הריפוי ברובד  הנפשי – רוחי עשוי להגיע ע'י פעילות רוחית שתתמקד בעיצוב הגבולות שבנפש. חשוב שהטיפול ילווה בהפחתה משמעותית לחשיפה למסכים, בעיסוק באמנות, פעילות מדיטטיבית ותירגול רוחני,טיפול פסיכותראפואטי שיתמקד במערכות היחסים וכמובן בטיפול תרופתי מתאים. התרופות המרכזיות המשמשות ברפואה האנתרופוסופית לטיפול במצבים אלרגיים הינן העופרת והקוורץ (בפוטנציה הומאופתית כמובן) אשר נושאות בחובן את האיכות של יצירת גבול ובהינתנן בפוטנציה המתאימה יעוררו את ה'אני'  בחיזוק של גבולות הנפש.

2.מבט על הגידול הסרטני – 'ניסיון פראי ואגוצנטרי ליצירת חופש':

מחלת הסרטן הינה המחלה כרונית אשר מהווה  כיום את הגורם העיקרי לתמותה בעולם המערבי. ככזו וביחד עם האלרגיה ומחלות תלויות תרבות אחרות הינה פועל יוצא במידה רבה של אורח החיים בעולם המערבי (תזונה לקויה, זיהום אויר, קרינות למינהן ,אורח חיים תחרותי ורווי בלחץ נפשי ועוד.) גם כאן, התבוננות על הפתולוגיה של המחלה, עשויה להאיר את ההתרחשות הרוחית החבויה בה לאור התובנה אותה מציג שטיינר באמצעות הדוגמא  של האבעבועות השחורות.

קוטביות מסוימת ניתן למצוא  בין תהליכי המחלה של האלרגיה וגידולים ממאירים. בעוד שבמרכזו של התהליך האלרגי מתרחשת תגובה דלקתית בפריפריה של הגוף וניתן לראותם כניסיון כושל ליצירת גבול בין הפנים לחוץ, הרי שבתהליך הממאיר ניתן לראות פעילות פורצת גבולות הפועלת מתוך האיבר החולה ושליחת גרורות מחוצה לו לאיברים אחרים. דוגמא  בולטת לכך ניתן לראות בגידולים ההמטולוגיים כגון לוקמיות ולימפומות בהם תהליך ההבשלה של התאים הממאירים במח העצם נעצר ומשם הם פורצים אל הדם כתאים לא בשלים ומתרבים באופן לא מבוקר.

אחד מהמאפיינים הבולטים של התא הממאיר הינו חוסר הבשלות שלו ועצם העובדה שהוא מתנתק מתהליכי הבקרה והוויסות של הגוף, אשר מונחים ע'י פעילות ה'אני' התוך גופית. התאים הממאירים נעצרים במהלך התפתחותם בשלב התמיינות נמוך (4),הופכים להיות עצמאיים ומפתחים מנגנונים מתוחכמים לצורך התרבות פראית ומהירה ,לשליחת הגרורות ולהשתלטות סופית על האורגניזם כולו.

ההתחקות אחר הדינמיקה של הגידול הממאיר מציגה בפנינו תהליך של אנרכיזם ושאיפה לעצמאות וחופש ברובד של הגוף הפיזי (והאתרי).במיקרים רבים זהו ביטוי לחופש ועצמאות אשר לא הצליחו לממש עצמם מספיק ברובד הנפשי – רוחי. ואכן, אצל רבים מהחולים אשר חלו בסרטן ניתן לראות כיצד ההתמודדות עם המחלה מעוררת אותם לפעילות רוחנית חופשית יותר שמביאה אותם ליצור שינויים רדיקליים בחייהם החיצוניים והפנימיים. אצל רבים מחולים אלו נוכחתי לראות כיצד ההתמודדות עם המחלה עוררה אותם  לעשות את מה שהם באמת תמיד רצו לעשות בחייהם ולא הצליחו או לא העזו, ולהיות למעשה מי שהם באמת רוצים להיות. כמובן שהמושג חופש עשוי לעיתים להטעות ולהתפרש באופן אשלייתי ,לכן חשוב בתהליך ההחלמה לבחון באומץ אם המימוש והכמיהה אל אותו חופש ועצמאות אכן נאמנים לאני מאמין של ה'אני' של אדם.

את התובנה אותה מציג שטיינר דרך הדוגמא של האבעבועות השחורות ניתן לראות כמוטיב מרכזי להבנת להתפתחות מחלות גופניות והן לגבי מחלות הנפש והמחלות הפסיכוסומטיות. תובנה זו מציבה אתגר טיפולי משמעותי בפני המטפל בו עליו לזהות את המוטיב הפועל ברובד הגופני של המחלה ואת המקבילה הנפשית – רוחית שלו  ולעצב את התהליך התרופתי ,הפסיכותראפואטי או האמנותי בהתאם.

 ר. שטיינר ואיטה ווגמן לא הסתפקו ברמיזה לגבי התהליך הנפשי – רוחי שהמטופל יכול לעשות עמ'נ להבריא מכיוון שהם הבינו כי בכך עשוי להתקיים רק חציו של מעשה הריפוי השלם ולכן הקדישו השניים חלק ניכר ממחקריהם הרוחיים לפיתוחן של תרופות אנתרופוסופיות (9).

על הרציונל של התרופות האנתרופוסופיות:

כפי שההכנות הפרמקולוגיות (באמצעות דילול ופוטנציאציה (8)) של קוורץ ועופרת הינן תרופות יעילות למחלות אלרגיות ,פותחו ונחקרו ע'י השניים ,ובעיקר ע'י רוקחים ורופאים לאחר מותו של שטיינר, תרופות גם למחלות הסרטן על סמך תוצאות מחקריו הרוחיים של שטיינר. המוכרת והנחקרת  ביותר מבין התרופות המיועדות לטיפול בסרטן  הינה תרופה  המופקת מהצמח VISCUM ALBUM  (5) (6) .צמח זה הינו צמח טפילי הגדל על עצים פונדקאים מסוגים שונים (אשר את אחד  הזנים מאותה המשפחה הגדל בארץ-  VISCUM CRUCIATUM,ניתן לראות גדל בהרי ירושלים (7)).

 

 

VISCUM CRUCIATUM הגדל על עץ שקד (עמק המצלבה ,ירושלים)

 

​

הצורך לטפל בתרופות אנתרופוסופיות והומאופטיות נובע מתוך ההבנה  כי תהליך המחלה  שנוצר כתוצאה מ'העתקת' התהליך הנפשי – רוחי אל הגוף הפיזי יצר הפרעה ברובד כוחות החיים, ונועד לרפא את הגוף האתרי שניפגע כתוצאה מהמחלה. מטרה נוספת של הטיפול התרופתי היא לתמוך בפעילות ה'אני' של המטופל במאמציו הנפשיים – רוחיים להחלים. לשם כך פותחו לאחר מותו של שטיינר עשרות רבות של תרופות אשר מיוצרות מהכנות הומאופטיות של מתכות ,מינרלים וצמחים אשר מחד מעוררים את פעילותו של ה'אני' ברובד כוחות החיים ובו זמנית מחזקים ומרעננים את כוחות החיים באיבר  הפגוע.

מאז התפתחותו של הטיפול ההומאופטי ע'י סמואל האנמן בשלהי המאה ה- 18 פותחו תאוריות רבות ושונות לגבי אופן הפעילות של התרופות ההומאופטיות. ר. שטיינר הציב מתודה המבוססת על מחקר מדעי – רוחי לגבי אופן פעילותן של התרופות ההומאופטיות אשר מהוות חלק ניכר מהתרופות האנתרופוסופיות. כך למשל, פותחה הגישה של הטיפול במתכות בהקשרן הרחב לשבעת כוכבי הלכת ובהקשרן לאיברים השונים בגוף האדם. את המתכת המוצקה ניתן להבין כתהליך שהתמצק וקפא ולכן תהליכי הדילול והפוטנציאציה מיועדים להתמיר את התהליך שהתקבע במתכת הפיזית, ולשחרר את התהליך הקוסמי הייחודי שהמתכת נושאת בתוכה עמ'נ שיהיה נגיש וזמין לפעילות ה'אני'. כך למשל, מתקיימת הזיקה שבין השמש, ללב ולזהב או בין מרקורי (הכוכב) לריאות ולכספית. לכן, במידה ולמשל יסבול החולה מהפרעה בלב תהיה זו אינדיקציה לטיפול בהכנה הומאופתית של זהב (AURUM) אשר נושא  בתוכו את האיכות של השמש אשר האיכות שלה מכונסת גם בלב האנושי. 

באופן דומה פותחו תכשירים מצמחי מרפא המיועדים לעורר את כוחות החיים באיברים השונים כמו למשל הזיקה  המתקיימת בין שן הארי (Taraxacum officinalis)  והגדילן המצוי (CARDUS MARIANUS ) לפעילות הכבד .הכנתם הפרמקולוגית מיועדת לשחרר את כוחות החיים הטבועים בצמח עמ'נ שיוכלו להיות זמינים לפעילות האתרית בכבד (10).

 

Taraxacum officinalis(שן הארי)

 

 

CARDUS MARIANUS (גדילן מצוי)

כאמור עיקרה של הרפואה  האנתרופוסופית פותחה ע'י שטיינר בעיקר בארבע שנות חייו האחרונות הודות לשיתוף הפעולה המיוחד שהיה לו עם דר' איטה ווגמן (הרופאה),שיתוף פעולה שמהווה שיא מסויים של שיתופי פעולה בינהם הניפרשים עפ'נ 5000 שנים של אינקרנציות חוזרות ונישנות יחדיו(11). בארבע שנים אלו הספיק שטיינר לזרוע זרעים שאמורים היו להתמיר את הרפואה מהטכנאות שבה היא נתונה לאמנות של רפואה שלמה (להבדיל למשל,מהמשנה הסדורה פחות או יותר אותה הצליח לפתח בחינוך וולדורף מספר שנים קודם לכן). מאז מותם של ר. שטיינר ואיטה ווגמן התפתחה הרפואה האנתרופוסופית באופן משמעותי ביותר בתחומי התראפיות באמנות, הטיפולים התרופתיים והטיפוליים הפסיכותראפואטיים. כיום היא מהווה בעולם המערבי את הזרם הרפואי  המוביל את השילוב בין הרפואה הקונבנציונלית לרפואת גוף, נפש ורוח בבתי חולים ציבוריים ובמערכות הבריאות הציבוריות.

 

 

 

 

הערות:

1. הרצאה של שטיינר מה 22/7/1924. תורגמה לעברית בספר : 'מבוא לרפואה אנתרופוסופית' /ר. שטיינר, הוצאת הומני.

2. האבעבועות השחורות היתה מחלה ויראלית ,מגפתית מדבקת ביותר שגרמה למותם של מאות מיליוני בני אדם לאורך ההיסטוריה ולנזקים בריאותיים ניכרים למי ששרד אותה. המחלה מאופיינת במהלך הדומה לכל מחלה ויראלית עם חם גבוה ומתייחדת בפריחה שלפוחיתית  מכף רגל ועד ראש. זו המחלה  הראשונה בהיסטוריה שפותח כנגדה חיסון אשר שמאז 1978 הכחיד אותה לחלוטין (נכון להיום).

3. התבוננות מעמיקה יותר מראה כי התגובה האלרגית הינה ניסיון (כושל) ליצירת גבול באמצעות פעילות אסטרלית להבדיל מהמצב הבריא בו ה'אני' הנוכח במערכת החיסון יוצר בכל רגע נתון את הגבול ללא תגובת רגישות היתר.

4. כך נהוג גם לסווג את הגידול הממאיר, ככל שדרגת ההתמיינות שלו נמוכה יותר כך יהיה אלים יותר (WELL ,MODERATELY OR POORLY DIFFERENTIATED).

5. תיאור מפורט על תכונותיו והמחקרים לגביו ניתן לקרוא בספר 'אור בשולי הענן' בהוצאת הרדוף.

6. הרצאה  של שטיינר שניתנה  ב22/7/1924 ותורגמה לעברית בספר 'מבוא לרפואה אנתרופוסופית' בהוצאת הומני. בהרצאה זו מזכיר שטיינר את מהות הטיפול ב VISCUM ALBUM.

7. לאחרונה החלה לפעול בהרדוף יוזמה להכנה ופיתוח תרופות אנתרופוסופיות ובין השאר גם הכנה פרמקולוגית של צמח זה.

8. פוטנציה הינו תהליך הניעור הנעשה בזמן הכנת התרופה ההומאופטית ונעשה בין דילול אחד למשנהו.

9. ניתן לקרוא עליהן בספר 'קווי יסוד להרחבת אמנות הריפוי'/ ר. שטיינר ואיטה ווגמן. הוצאת תילתן, ובספר 'הרפואה האנתרופוסופית ותרופותיה'/ דר. אוטו וולף בהוצאת הומני.

10. על כוחות הריפוי של צמחי המרפא ניתן לקרוא בהרחבה בהרצאה של שטיינר בקורס לרופאים צעירים מה – 5/1/1924.

11. ניתן לקרוא על  כך באופן מרומז ע'י שטיינר בסידרת ההרצאות 'ההיסטוריה של העולם' /ר. שטיינר, הוצאת חירות.

ובספר של אריק ומרגרטה בוקהולט 'שליחותם של רודולף שטיינר ואיטה וגמן לאנושות' ,הוצאת חירות.