פרק 10: האדם על הסף

מתוך ספרו של הפסיכיאטר ההולנדי ברנרד ליווכוד: אדם על הסף (הולנד, 1983)

​

תרגום מאנגלית: הגר דרור מליניאק. זכויות התרגום שמורות

 

​

​

פרק עשירי:

התפתחות נפש התחושה, נפש שכלית-רגשית ונפש תודעה

 

 

בחיי הנפש, מתרחשות צורות רבות של התפתחות שהן איטיות מדי (מעוכבות) או מהירות מדי (מואצות). זה קורה תמיד בהתפתחות לא-תקינה של שלוש איכויות הנפש שהוזכרו כבר בפרק 8 כ-א', נפש התחושה, נפש שכלית-רגשית ונפש תודעה.

על האדם המודרני לפתח איכויות נפש אלה כדי להיות מסוגל לתפקד בזמנו, 'פנימית' בחוויית עצמו, כמו גם 'חיצונית' בחויית העולם ואחיו בני האדם.

בהרצאה ב-1910 (1), תאר רודולף שטיינר את מצבם של שלושת כוחות נפש אלה ביחס לכוחות הגוף בקשר לפעולת הפלנטות באדם.

בחיי התודעה שלו, האדם הוא  ישות אמצע. רודולף שטיינר השתמש במונח 'עצמי' עבור חויית האני היומיומית בנפש. עצמי זה מורכב  מתפיסות, זכרונות, רגשות, שאיפות, ודחפים, שבהם בעיקר הזיכרון מבקש המשכיות בחויית העצמי.  

שורשיהם של חיי יום בריאים נמצאים בכוחות האמצע; במונחים של הכוחות הפלנטריים, איכות האמצע היא פעילות השמש, המסומנת בתרשים בעמוד הבא ע"י המלה 'עצמי-שמש'.

מיד כשהתודעה חורגת כלפי מעלה או כלפי מטה, מופיעים מצבי תודעה אבנורמליים. הם נשארים אבנורמליים ומטרידים במידה שבה האדם אינו מסוגל לשקם את האיזון הפנימי על ידי חיזוק הקוטב הנגדי (דרך התפתחות פנימית מכוונת או על ידי החיים עצמם).

במהות אנו יכולים לזהות בהצגה זו של איכויות הנפש את שני הנתיבים: הנתיב החוצה (עולם איכויות הפלנטות שמעל השמש) והנתיב פנימה לתוך הגוף (עולם איכויות הפלנטות שמתחת לשמש).

בפרק זה נאיר כמה היבטים של התפתחות איכויות נפש אלה מנקודת המבט של שבעת הכוחות הפלנטריים שעסקנו בהם בפרק הקודם.

 

התפתחות נפש התחושה

הגוף האסטרלי, 'גשטלט' (תבנית) איכותנית מחוץ לזמן ולמרחב, הוא נושא התודעה. במובן זה הוא ייצוג מיקרוקוסמי של העולם הפלנטרי בתוכנו. כשאנו אומרים: ' זה צבע יפה ונעים', זו פעילות של הנפש.

כשנפש תחושה זו משוחררת על ידי האני מהסובייקטיביות של רגשות סימפטיה ואנטיפתיה, ומחיי התשוקות של הגוף האסטרלי, ומועלה לרמה של חוייה רוחנית ואובייקטיבית – עצמי-השמש היומיומי מתפתח לעצמי-רוחי.

בתרבותם, היוונים הקדומים קראו לגוף האסטרלי המטוהר ולנפש התחושה המטוהרת 'גיזת הזהב', ודיברו על 'זוהר מוזהב' של הגוף האסטרלי המטוהר.

גוף אסטרלי (או גוף תחושה), נפש תחושה, ועצמי הרוח מהווים שלוש רמות של תודעה אנושית. זה נכון גם לגבי השלשה גוף אתרי, נפש שכלית-רגשית ורוח החיים, וכן לגבי גוף פיזי, נפש תודעה ואדם הרוח, שבהם נעסוק מאוחר יותר.

אם נבחן עתה את התרשים שניתן על ידי רודולף שטיינר, נוכל לראות שהגוף האסטרלי ונפש התחושה קרובים למרכז, לעצמי-השמש.

הגוף האסטרלי פעיל בתוכנו מתוך איכויות נגה במטבוליזם. איכות נגה היא האיכות ה'דואגת' (caring); רודולף שטיינר דיבר על 'הזנת תאים פנימית' כאיכות הגופנית של נגה. כשהיא מקושרת למרכז ולעצמי, זה המקום שבו רשמי חושים עולים לתודעה. תודעה זו היא עדיין חייתית, ואינה מתרוממת מעל מה שיש לחיות (פיסת מידע שתספק את האתולוגים, שרוצים להתעקש שלישות האנושית אין כלום מעבר לתודעת החיה).

תודעת הגוף האסטרלי נמצאת לחלוטין בשרות הגנת הגוף, הזנה, ורבייה. החיה חיה לגמרי באלמנט הזה. באדם התפתח משהו שאנו קוראים לו 'תרבות'. התודעה יכולה לשחרר את התפקודים החייתיים וליצור עולם פנימי של תפיסות, רגשות ודחפי רצון – עולם נפש. למטרה זו על התודעה החייתית להחדר על ידי איכויות מהפלנטות החיצוניות, המשחררות.

זו הסיבה שאיכות מאדים  קושרת עצמה כאיכות נפש קוסמית עם עצמי-השמש. עצמי-שמש זה הופך להיות שלב ראשון בהתפתחות תודעה נפשית/ פסיכית. עצמי-השמש, אם כן, קשור מלמטה לגוף האסטרלי החייתי, ומלמעלה לאסטרליות המשחררת. פעילות שחרור זו היא פעילות מאדים.

התפתחות עולם נפש פנימי זה התרחשה לראשונה בהיסטוריה האנושית במהלך תקופת מצריים-בבל העתיקה (תרבויות אחרות התפתחו במקביל באותו זמן). לפני כן אדם חי לגמרי בכוחות הגוף הפיזי והגוף האתרי. הגופים הנמוכים לא היו חייתיים אז משום שנחדרו על ידי ישויות גבוהות יותר במטרה להכין את הנפש להתפתחות עולם פנימי אינדיבידואלי. בתקופה ההיא הגוף האסטרלי פעל 'מלמעלה' כתפקוד של תודעה במערכת עצב-חוש, רק כדי לספק את הבסיס לנפש התחושה מאוחר יותר, כך שתשוחרר מהגוף. הגוף האסטרלי פעל גם 'מלמטה'  במטבוליזם, ככוח שעיצב את האיברים ואת הדחפים לתפקודים שונים.

והוא פעל בכוח הזיכרון – ביכולת לקרוא רשמי חושים מוקדמים שנשארו מוטבעים בגוף האתרי. בתקופה ההיא, לא היה אפשר להשתמש בכוח ההיזכרות באופן רצוני, אלא הוא היה קשור לרשמי חושים חדשים בעלי אופי דומה. בכל פעם שקרה משהו חשוב, הציבו אבן, למשל, שתיעדה את הזיכרון של מה שקרה. (בילדים צעירים אנחנו עדיין יכולים לראות את זה – מה שמכונה 'זיכרון מקומי').

רק כשהגוף האסטרלי הפך להיות 'משוחרר מהגוף' בקוטב העליון, הוצב הבסיס להתפתחות נפש התחושה, שבה אפשר להעלות זכרונות באופן אישי. עדיין, במשך זמן ארוך, נדרשה חזרה ריתמית כדי להפעיל את הזיכרון. בשל 'זיכרון ריתמי' זה , אפוסים ומיתולוגיות השתמרו לאורך זמן רב; דוגמה טובה היא האפוס הפיני קאלוואלה.

חוסר סדירויות בהתפתחות הגוף האסטרלי ונפש התחושה, הם לדוגמה:

• החלק העליון של הגוף האסטרלי, המשרת תודעה, חודר חזק מדי לחלק התחתון. מתעוררת תודעה מועצמת, ואנו קוראים לכך 'כאב'.

• החלק התחתון של הגוף האסטרלי פועל חזק מדי בחלק העליון. זה יוצר הנמכה של התודעה, קהות, או אפילו אבדן הכרה.

• שחרור הגוף האסטרלי מהקוטב הגופני העליון אינו מספיק, ונפש התחושה אינה מתפתחת מספיק. זה אומר שהאדם נשאר פרימיטיבי-חייתי, וקשור לדחפים הגופניים שלו. זה יכול לקרות, חלקית, בהיסטריה (ראו גם פרק 16).

• שחרור הכוחות האסטרליים מהקוטב הפיזי העליון מתרחש מוקדם מדי. זה מוביל להתפתחות מואצת בילדות, ולתופעות של ילדים שמקדימים להתפתח וילדים מחוננים. הם נמצאים בסיכון שהכוחות האסטרליים שלהם ישתחררו לפני שהאיברים יסיימו את צמיחתם והבשלתם. מאוחר יותר, זה עלול להוביל למצבי אי-ספיקה ועד להתמוטטות מוחלטת של הנפש בסכיזופרניה.

• השחרור מתרחש לא רק 'מעל' אלא גם 'מתחת' במטבוליזם. אז, חוויות לא-מוכרות ומפחידות עולות במרחב האמצע (העצמי). זה קורה כשהסף הפנימי הופך להיות חדיר מדי, עם כל התסמינים הנלווים, כפי שכבר תואר. הכוחות האורגניים שנחווים במצב כזה הם מפחידים  משום שאי אפשר 'למקם' אותם, ממש כמו שרחש או צל בלתי מזוהה בחשיכה הוא מפחיד. ברגע שאדם יודע מהו הצליל או הצל, הפחד נעלם. בטיפול העוסק בחציית הסף הפנימי המטרה היא להפוך חוויות בלתי מוכרות לניתנות לזיהוי. אז הן נראות פחות מאיימות. זה אפשרי רק על ידי מדע  (רוח) שמכיר במציאות של נפש ורוח בהתגלמות הגופנית שלהן.

• ה'שחרור' מעל ממשיך מעבר לנחוץ לצורך ביסוס חיי הנפש. יש עודף של כוחות אסטרליים חופשיים, שמתמזגים ישירות עם איכויות אסטרליות קוסמיות של הפלנטות. גם במקרה זה מתעוררות חוויות, די אינטנסיביות, שמתוארות כצבעים מתערבלים, אורות מעוורים, או חשיכה והרס מעוררי אימה.

התפתחות נפש שכלית-רגשית

כל אי-הסדירויות בהתפתחות שתוארו יכולות לקרות בצורה הראשונה של התפתחות הנפש, תהליך ההפיכה לאנושי שמעלה אדם מעל הרמה החייתית. במהלך האבולוציה האנושית, תהליך שחרור הכוחות הפסיכיים מהגוף הפיזי המשיך מעבר לכך.

הצעד הבא היה שחרור כוחות הגוף האתרי בקוטב העליון. על בסיס כוחות אלה, יכלו להתפתח איכויות חדשות בעצמי-השמש – אלה של נפש שכלית ורגשית. כוחות נפש התחושה הם בטבעם שלמות אחת, ארוזים קרוב, במרכז. בשחרור הגוף האתרי, עולים כוחות שנמצאים רחוק יותר מהמרכז. נדרש מאמץ גדול יותר כדי לעבוד עליהם באמצעים של העצמי היומיומי.

נפש שכלית-רגשית מתפתחת בשדה של מתח בין היכולת  לחשיבה עצמאית בקוטב העליון לבין 'זרם החיים' של הגוף האתרי בטבע הגופני של הקוטב התחתון – במלים אחרות, בקוטביות שבין יופיטר לבין מרקורי. צדק מייצג את כוחות הסדר הקוסמי שיכולים לתת לחשיבה את ודאותה. כוכב מייצג את זרימת כוחות החיים החודרים הכל, וכשאינם מכוונים הם עלולים לגרום לחיים להתפרא.

סדר ומקריות מעצבים קוטביות שבתוכה צריכה להתפתח נפש שכלית-רגשית. לכן יש להתפתחות זו היבט כפול.

ההיבט הראשון הוא זה שבו כוחות יופיטר שולטים: זה קרה ביוון העתיקה באופן פורה עם התפתחות הפילוסופיה. בסכולסטיקה המאוחרת זה קמל והפך אבסורדי.

החלק השני של נפש שכלית נקרא על ידי רודולף שטיינר Gemutsseele (לרוב מתורגם לאנגלית כ'mind soul'). כאן שולט זרם החיים המרקוריאלי, שיכול לשקף עצמו בכל עושרו ופריונו בעצמי-השמש. ה-mind soul פרח בימי הביניים כמיסטיציזם. הוא התבטא בתרבות החברתית הבורגנית בתחילת תקופת הניו-אייג'. ה-mind soul מייצג את הקוטב הסוציאלי, נגדי לקוטב המחשבה של הנפש השכלית. נפש שכלית ללא mind soul מובילה לאינטלקטואליזם. Mind soul ללא נפש שכלית מובילה לכאוס חברתי.

מעיון זה מובנת חשיבות ההיבט הכפול של נפש שכלית-רגשית. הנפש חיה באמצע. עצמי-השמש, הנפש, מוכרחה לאחד כוחות של סדר מלא מחשבה עם כוחות חברתיים מעניקי-חיים. זה לא קורה מעצמו. צריכים להתפתח כוחות חדשים, נוספים, בעצמי. ביוון העתיקה, זה נעשה דרך האמנויות (בעיקר באמצעות מוזיקה ומחול, שטופחו במוסדות חינוכיים למתבגרים). בימי הביניים זה נעשה ע"י הכנסיה שטיפחה דבקות ואת כוח האמונה. לאמונה ולדבקות היתה משימה התפתחותית במהלך תקופת התפתחות הנפש השכלית-רגשית. בתקופתנו זה עדיין חשוב בגיל ההתבגרות ובבגרות הצעירה. מאוחר יותר בחיים, נחוץ לטפח כוחות חדשים כדי שאפשר יהיה לפתח תודעה. לשם כך, כוח האמונה אינו מספיק.

הפרעות בהתפתחות נפש שכלית-רגשית יכולות להיראות בדרכים הבאות:

• היכולות האינטלקטואליות מגורות בין גיל 7 לגיל 14 בלי כוחות נפש רגשית. זה מה שקורה בגישה חינוכית מופשטת ולא אמנותית. מאוחר יותר זה יוצר חשיבה אנמית וחסרת דמיון.

• בשבעון השני, אין קריאה לרגשות הוקרה/ הערצה ולרגשות דתיים בעצמי-השמש. כתוצאה, העצמי חסר את הכוחות לאחד חשיבה וכוחות חיים. הנפש השכלית-רגשית נשברת לחלקיה. כוחות חברתיים מקריים פועלים בנפש בדרך כאוטית, ויכולים להוביל לאלימות או אף לפעולות טרור, מובלים ע"י חשיבה מופשטת ואוטופית. אלה תופעות שאנחנו רואים יותר ויותר.

• כוחות החיים הכאוטיים פועלים בחוזקה בעצמי, ביחד עם כוחות חשיבה לא די מפותחים. עולה כמיהה מעומעמת ומיסטית לאמת, שמהווה סימן לכל סוג של כת. אנשים כאלה  נראים תכופות מבולבלים בעלי כוונות טובות, אך כשהם מאורגנים בקבוצה המובלת ע"י טיפוס המחפש כוח כלכלי, הם עלולים להזיק.

• כוחות החיים חלשים מדי במרכז, בעצמי. במקרה כזה תתפתח נפש תחושה, דרך הגוף האסטרלי, אך לא נפש רגשית. זו התופעה של קונסטיטוציה פסיכסטנית, הנוטה להתמוטט בכל מצב של לחץ.

 

אפשר לקבל תמונה מלאה כשמבינים את הפעולה ההדדית של אינטליגנציה, זרם החיים החברתי, והאמצע. מכאן מובנת המידה שבה נחוצה מניעה מצד אחד, ותרפיה מצד שני. אפשר להבין אז רבים מעקרונות הבסיס של חינוך ולדורף בביה"ס היסודי. חשיבותם מתבררת לגבי יצירת ספירת אמצע בריאה, עם נפש שכלית-רגשית כמסייעת לכוחות החיים. עקרונות אלה כוללים יראת כבוד ורגשות דתיים, חינוך אמנותי, ופיתוח האינטלקט בקצב המתאים, כלומר לא מוקדם מדי, אבל באופן נמרץ בכיתות הגבוהות.

 

התפתחות נפש תודעה

התפתחות נפש התודעה צריכה לגשר על פער גדול עוד יותר בין כוחות שבתאי וכוחות ירח. בעיקר כאן, צריך לעשות משהו כדי לתת מספיק כוח למרכז, כדי לקרב שני קצוות אלה. חיזוק המרכז בעצמו אינו מספיק כאן. נחוצים תנאי חיצוניים באמצעים של מבנים חברתיים ומוסדות שיתמכו בכוחות המאחדים של המרכז. בעוד בנפש השכלית-רגשית אפשר לראות היבט כפול, נפש התודעה דורשת גישה משולשת כדי שתוכל להתפתח בדרך בריאה. כאן במיוחד, זה המקרה של הנפש החיה במרכז.

במכתבים על החינוך האסתטי של האדם, שילר מתאר את הרעיון המשולש הידוע שלו של דחף הצורה (Formstrieb), דחף המשחק (Spieltrieb) ודחף החומר (Stofftrieb). מכתבים אלה כה חשובים בדיוק משום שהם מייצגים את האקספוזיציה הברורה הראשונה של אדם תלת איברי וחברה תלת איברית. לפני כן היה רעיון תיאולוגי של מבנה משולש, אך רק כבסיס לאמונה (דוגמה) ולא כבסיס להבנה של טבעו המשולש של האדם.

שילר היה הראשון שתאר אדם כישות משולשת, וקשר זאת לחיי החברה שבהם ישות משולשת זו מופיעה:

כברברי (דחף הצורה שולט) או כפרא (דחף החומר שולט). מכיוון שהוא כתב מכתבים אלה במהלך תחילת המהפכה הצרפתית, היתה לו תצוגה ישירה של החזון שלו. הוא היה מסוגל לנבא שכאשר מוצתה הפראות של המהפכה, הברבריזם של מה שאנו קוראים כיום דיקטטורה ירים את ראשו כתמונה הופכית. הוא כתב: "המהפכה הצרפתית איכזבה אותי. היא סטתה – ולא היה עליה לסטות – לשני איזורים שבהם אדם מאבד את החופש שלו. לכן אפשר לנבא את קיצה. עדיין מריעים לה, אך יבוא אדם שישים אותה למרמס כף רגלו. והוא לא רק יציב עצמו כמושל על צרפת, אלא קרוב לודאי על חלק גדול יותר מאירופה. איני מכיר אותו, אך קרוב לודאי שהוא כבר נולד". כך חזה שילר את הופעתו של נפוליאון.

שילר סבר שהסטיה של המהפכה הצרפתית לא היתה מוכרחה לקרות. מכל עבודתו ברור שהוא מאשים את העובדה שספירת האמצע היתה חלשה מדי, שחוש האנושיות האמיתית היה חלש מדי. הוא ביטא זאת במלים: "אדם משחק רק במקום שבו הוא באמת אנושי, והוא באמת אנושי רק היכן שהוא משחק". זה מצביע על החשיבות העליונה של המרכז, של חלק זה באדם שבו הוא "משחק" עם צורה ועם חומר, המקום שבו הוא חופשי.

במרכז, אדם הוא תמיד אמן. שילר העריך ביותר "אמני מצב" ו"אמני חינוך", משום שהמדיום שלהם הוא זה שמהווה הביטוי הגבוה ביותר של יצירה, האדם עצמו. נפש התודעה צריכה להעיר את כוח שבתאי. זה הכוח המאפשר לרוח  לבטא עצמה בחומר, והופך אותו לדימוי רוחי. בגוף האדם, זהו עיצוב השלד. "השלד הוא דימוי מת של האני" (רודולף שטיינר).

כוח שבתאי פועל באדם משעת החצות הקוסמית והלאה, ונותן את אימפולס ההתגשמות לכל אורך הדרך עד לשלד. אולם בו זמנית, שבתאי לא רק מוביל למוות, אלא גם לתחייה, שבה הרוח משחררת עצמה מהחומר שוב, וחותרת אל שעת החצות הקוסמית הבאה. בנתיב זה, ההתנסויות של החיים האלה הופכות ליכולות בחיים הבאים.

מצד שני, כוחות ירח מציגים עצמם בזרם התורשה, שבו החיים חולפים בתוך הזמן. שבתאי וירח מציבים את הגבולות בקוסמוס.

על נפש התודעה לעמוד בפני פוטנציאל עצום זה. לצורך כך נחוץ מרחב אמצע  שיש לו הכוחות להגיע משעת חצות קוסמית אחת אל הבאה – במלים אחרות, תודעה של מתקדש. במידה שבה תודעה כזו אינה ברשותנו עדיין, אנו זקוקים לעזרה. אך הפעם לא מישויות הירארכיות, שיהפכו אותנו תלויים ולא-חפשיים, אלא ממוסדות חברתיים שיעזרו לתמוך את המבנה המשולש של נפש התודעה. זהו הרקע לסדר החברתי המשולש שהגה רודולף שטיינר עבור האורגניזם החברתי.

בקנה מידה קטן יותר, אנו יכולים ללמוד להבחין בחיינו בין חיי הרוח, חיי החברה וחיי העבודה. לנסות להימנע מחד-צדדיות, ולערב בכל אחד מהתחומים את שני האחרים. ננסה גם ליצור שינוי ריתמי ובריא בפעולותינו.

חד-צדדיות בתחומים אלה עלולה לגרום לבעיות הנפוצות הבאות:

• חיי הרוח דומיננטיים באופן חד צדדי. זה מעורר פנאטים (שילר קרא לזה ברבריזם), הרודפים את הכופרים ומעלים אותם על המוקד.

• חיי הרוח עלולים להתעורר מוקדם מדי. זה מה שרואים אצל גאונים צעירים, הזוכים להערצה, ואשר מאותגרים להגיע להישגים גבוהים מוקדם מדי. הכוח השבתאי שאיתו מתגשמת הרוח במקרים כאלה רק לעתים נדירות מוביל להתפתחות הרמונית מאוחר יותר. תכופות הוא מוביל לאכזבה ולתקופות של תשישות וחוסר תפקוד. כשנטיות אלה מלוות במשאלת מוות שבתאית, הסכנה אקוטית. במקרים כאלה, התרפיה הטובה תכלול מפגש חמים בספירת האמצע, עם נאמנות והומור. בהמשך אפשר לחזק את ספירת האמצע על ידי תרפיה באמנות, אולם לא בטיפול פרטני אלא בטיפול קבוצתי. קבוצת תרפיה אמוציונלית עלולה לגרום למצב משברי אצל אנשים כאלה, בדומה ל-LSD וסמים דומים.

• פעילות שבתאי חלשה מדי. אז ההתגשמות הרוחנית מהוססת ולא-בטוחה. זה מתחיל בגיל ההתבגרות ולרוב מוביל למשבר קיומי סביב גיל 42. פיזית, אנשים צעירים חווים מצב זה אם הם מגלים שהם 'הולכים מטר מעל האדמה', כשהם חשים עצמם צפים, וכו'. כמה זריקות של עופרת D 20 לרוב יסדרו את המצב, אבל מקרים רציניים יותר דורשים טיפול ממושך, עם הרבה אוריתמיה מרפאת. הם יאמרו בעצמם כשהם 'ינחתו'.  (ר' גם הפרק על אנורקסיה, חלק שני).

• כוחות ירח חזקים מדי, שגורמים לכל המניפסטציות של טיפוס הירח שתוארו קודם: חשיבה מחקה, סמל סקס, פלייבוי וכו'. זה מכשול גדול בפני התפתחותה של נפש תודעה, אשר בחברה של נפש תודעה (התקופה שלנו היא תקופת נפש תודעה- המתר') גורמת לטיפוסים כאלה להגיע ליאוש. ייתכנו תקופות של דיכאון כבד ונסיונות אובדניים. גם כאן, הכל תלוי במידה שבה קשר אנושי יכול להיווצר בספירת האמצע, ונאמנות בעיקר משחקת כאן תפקיד חשוב. איתם הכרחי לא לסיים יחסים טיפוליים מוקדם מדי. 

• כוחות ירח חלשים מדי הם במיוחד בעיה רפואית. דחף החומר בנפש חלש מדי. יש איום מתמשך של אפתיה ותשישות. אנשים אלה הם 'סובלים מינימליים', אך מגיעים לזיקנה עם כל בעיותיהם, ובתלות בסביבתם גם מסוגלים לפעילות רוחנית מוגבלת.

התפתחות נפש התחושה, נפש שכלית-רגשית ונפש תודעה מתרחשת בין הגילאים 21 ו-42, ב'שלב השמש הגדול' של החיים. בתקופה זו של שלשה שבעונים, הגוף האסטרלי, הגוף האתרי והגוף הפיזי משתחררים חלקית, ויוצרים את הבסיס ליכולות האני – שמתוך ספירת האמצע נותן לכוחות הנפש צורה ותוכן.

אולם לאדם חיי נפש כבר הרבה לפני כן! כן, חיי הנפש מתפתחים החל מגיל 3, אולם צורתם ותוכנם נגזרים מהסביבה, משפחה, בית ספר, והתרבות בכללה.

בגיל 21, לכולנו כבר יש כוחות נפש אלה, מעוצבים על ידי הסביבה שלנו ועל ידי תרבות רוח הזמן. זו הסיבה להבדלים הגדולים הקיימים בין ילדים מתרבויות שונות. הבדלים תרבותיים אלה במבנה הנפש של צעירים מהווים נושא מרכזי עבור צעירים ממיעוטים אתניים. בתקופתנו יש הרבה דיבורים על גזענות ואפליה, אך למעשה לא הגזע הוא הגורם לבעיה, אלא תוכן הנפש הכה שונה (והבלתי ניתן להבנה עבור שני הצדדים). אפשר לומר שההבדלים התרבותיים גורמים לבעיות, ולא הבדלי הגזע.

כאן ניצבת המשוכה. ילד מקבוצת מיעוט אתני נושא עליו חותמת של תוכן נפשי שונה לחלוטין ותגובה נפשית שונה, כבר בגיל צעיר. כתוצאה, תגובתו לחינוך הבית-ספרי תהיה שונה, והאופן שבו יפרש אותו. זה לא קורה עם ילדים מתרבות שונה שאומצו מלידתם. אך ילדים שאומצו בגיל 3 או 4 יתקשו להסתגל.

 

מבנה נפש ראשון זה, הנספג מהסביבה  על ידי חיקוי, הוא זמני. בין גיל 21 לגיל 42 עליו להשתנות על ידי האני למבנה נפש שיתאים לאינדיבידואליות. לכן האדם בוגר באמת רק בגיל 42. בגיל 21 הוא 'בוגר זמנית'. ה'שינוי' בשלב המרכזי של החיים הוא הסיבה למצבים רבים של הפרעות נוירוטיות ואף פסיכוטיות. הפרעות אלה אינדיבידואליות מכדי שאפשר יהיה להתייחס אליהן בצורה כללית. עם הסכמה של בעיות התפתחותיות של שלוש איכויות הנפש כרקע, המטפל יכול למצוא דרך לתרפיה רציונלית. בחלק השני של הספר ייסקרו נקודות מבט תרפויטיות וחינוכיות ביחס לשלושת כוחות הנפש (ר' פרק 15).